עשב השדה

בכניסה לשביל נחל זיו שמטפחים תלמידי ביה"ס הפתוח, נטענו מספר עצים, ושמחנו לראות את עשבי הבר נובטים לאחר הגשם ומכסים את האדמה במרבד ירוק.

שטח המבואה לשביל בתחילת החורף

פתאום הופיע איש עם מרסס והשאיר אחריו שביל חרב. מסתבר שעירית חיפה שוכרת קבלני ריסוס שמרססים את שולי המדרכות. הפעם הגדילו לעשות וריססו גם את האזור בו שתלנו ונטענו בכניסה לנחל זיו.

חובזות נחמדות שנהגנו לקטוף לסלט ולבישול כמשו והתיבשו

הכניסה לשביל נחל זיו לפני הריסוס ואחריו. התלמידים הביאו אבנים כדי לסמן את השביל למרות הריסוס.

אני מבינה שעיריית חיפה מנסה לחסוך במשאבים ולמנוע צמיחת עשבי בר בסדקי המדרכות, דבר שגורם להרחבת הסדקים ובסופו של דבר להרבה הוצאות. אבל למה לחרוג מגבול המדרכה? מה יכלו צמחי הבר להזיק במרחק מטרים מהמדרכה?

באזור רמת אביב תושבים מודעים הקימו קול צעקה נגד הריסוס העירוני בשכונתם. אולי כדאי גם לנו ללמוד מהם...

פרויקט בר בעיר מצליח מזה שנתיים להגן על צמחי הבר באזור רמת אביב והדר יוסף,

זמן לנטוע

לא סתם חוגגים את ט"ו בשבט עכשיו. עובדי האדמה התבוננו בצמחים שהגיבו לשמש החורף שהתחילה לעלות בשמים. הם ראו את הצמחים מתחילים להנץ עם התארכות שעות האור ביממה. למרות הקור, הברד והרוחות שקורעים את העלים מתחיל מחזור חדש לעצים. יומולדת שמח לעצים!
אז לכו על זה. חגיגת ט"ו בשבט היא הזדמנות נהדרת להתחבר למה שצומח! לנטוע עץ שיטהר את האויר ויוסיף חמצן לאויר שאנחנו נושמים. עץ ששורשיו יחזיקו את האדמה וימנעו את סחיפתה בגשמים. עץ שיתן פרי, צל, והמון חומר אורגני להעשרת האדמה. עץ שיעלה את הרטיבות ממעמקי האדמה וימזג את סביבתו בקיץ.

תלמידי ביה"ס הפתוח בחיפה סרגו צעיף וקישוטים לברוש שבחצר ביה"ס כמתנה לעץ לכבוד ט"ו בשבט.

אם אין לכם גינה משלכם לשתול בה הצטרפו לנטיעות באחת הגינות הקהילתיות בסביבה או הקימו גינה בשכונה שלכם

נבטוטים

בחורף, כשהגינה עוצרת, אני נהנית להנביט במטבח כל מיני זרעים. אני מתחילה בשעועית מאש, חיטה, עדשים על כל צבעיהם (בתנאי שהם שלמים), וגם חמניות, חרדל, כוסמת ועוד... הנבטוטים נכנסים לסלט או למרק, עם שפע רכיבי תזונה מעולים.
עד כה הנבטתי בצנצנת זכוכית הפוכה, מכוסה ברשת. הבעיה היא שלפעמים הזרעים התעפשו מחוסר איורור, וגם קיימת בעיית המקום המוגבל במטבח.

לכן גייסתי את בני גיא לפרויקט קטן של בניית מנבטה לנבטוטים שעשויה מחומרי גלם זמינים בכל סופר: שיפודי במבוק, רשת חלונות, סלסלות רשת שנותרו מהפטריות שקניתי, וכמה ברגים קטנים.
בנינו סולמות צד לפי מידות הסלסלות שהיו לנו, וחיברנו בינהם ליצירת המסגרת. נוצר מגדל למגירות קטנות שבכל אחת ניתן להנביט סוג זרעים אחר. ההשקיה היומית מטפטפת ממגירה למגירה ומצטברת למטה בכלי המתאים בגודלו.

אז איך מנביטים?

משרים את הזרעים במים - הזרעים הקטנים למשך שעה, הגדולים אפילו שלוש ארבע שעות.

שופכים את המים והזרעים לתוך סלסלה מרופדת ברשת. המיים המיותרים מתנקזים ומשאירים רק לחות הנחוצה לנביטה. כל זרע נובט בקצב שלו, אז בהשקיה היומית אני בודקת מי כבר טעים לאכילה. את הנבטוטים המוכנים אפשר לשמור במקרר למשך כשבוע.