המשק "חוות יש מאין" שבו התקיים כנס הפרמקלצ'ר הוא דוגמה לשינוי עליו חולמים אנשי הפרמקלצ'ר. זה היה משק שבו ניסה חקלאי להתאים את עצמו לכלכלה התעשייתית - ונכשל. הוא השקיע הון עתק בבניית חממות פרחים, וכשהשוק השתנה פתאום הוא מצא את עצמו שקוע בחובות ללא דרך להיחלץ... נותרו בשטח המשק שלדי חממות והמון קוצים.
ביתו, מירב כרמי, לקחה את המשק לכיוון אחר. היא וחבריה הקימו מיזם אקולוגי שבו המשאבים הם מה שמצוי בשטח: סביב שלד אחת החממות הם בנו קירות מחבילות קש שטויחו בבוץ. גג המבנה מגן על הקירות מפני הגשם. מי הגשם נאספים מהמרזבים למיכלים ומספקים מי השקיה לגינת הירקות. כל מה שמצוי בשטח מנוצל לבניה ולמיחזור. מתוך השבר של האב הבת בונה מקום מקיים, שמבוסס על האתיקה של הפרמקלצ'ר: דאגה לאדם, דאגה לאדמה, וחלוקה הוגנת של משאבים.
בכנס עסקו המשתתפים באופנים שונים של יישום צורת החיים המקיימת - החל משינוי הרגלי הצריכה בעיר, מלאכות מסורתיות, התססת מזון, הכוח שברגשות, ועד פרויקטים של שלום שסיפרו על שיתוף פעולה עם חקלאים פלסטינאים.
הילדים עסקו בבנית תיבות קינון לציפורים ומנורות שמן מאדמה.
ביתו, מירב כרמי, לקחה את המשק לכיוון אחר. היא וחבריה הקימו מיזם אקולוגי שבו המשאבים הם מה שמצוי בשטח: סביב שלד אחת החממות הם בנו קירות מחבילות קש שטויחו בבוץ. גג המבנה מגן על הקירות מפני הגשם. מי הגשם נאספים מהמרזבים למיכלים ומספקים מי השקיה לגינת הירקות. כל מה שמצוי בשטח מנוצל לבניה ולמיחזור. מתוך השבר של האב הבת בונה מקום מקיים, שמבוסס על האתיקה של הפרמקלצ'ר: דאגה לאדם, דאגה לאדמה, וחלוקה הוגנת של משאבים.
בכנס עסקו המשתתפים באופנים שונים של יישום צורת החיים המקיימת - החל משינוי הרגלי הצריכה בעיר, מלאכות מסורתיות, התססת מזון, הכוח שברגשות, ועד פרויקטים של שלום שסיפרו על שיתוף פעולה עם חקלאים פלסטינאים.
הילדים עסקו בבנית תיבות קינון לציפורים ומנורות שמן מאדמה.
בסופו של היום נערכה תחרות קקי הזהב בין הבונים והמשתמשים בשירותי הקומפוסט. בשירותים אלה אין מים זורמים. אלה שירותים שבהם נאסף הזבל האנושי ועובר תהליך טבעי של קומפוסטציה. לאחר תהליך זה כל הפתוגנים נעלמים וניתן להשתמש בקומפוסט לדישון הגינות.
המחסור במים יוביל בעתיד למציאת פתרונות סביבתיים טובים יותר לטיפול בהפרשות אנושיות. אנשי הפרמקלצ'ר טוענים כי הזרמת ההפרשות לביוב באמצעות מי שתיה טובים תיעלם מהעולם בעתיד הלא רחוק.
מהזוכים בתחרות היתה חברה שמספקת שירותי קומפוסט ניידים: כדרך הטבע
שירותי הקומפוסט ביש מאין
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקשירותי קומפוסט - מצד אחד אני מודה שזה הכרחי מצד שני די דוחה אותי הרעיון של אגירת הצרכים שלי לדישון. אני חושבת שאולי אם נזרים למשל את המים של המקלחת ושל שטיפת הכלים למאגר שמשם ניקח את המים לשירותים ונזרים אותם לבור ספיגה זה עדיין יחזיר לאדמה את מה ששלה ויעשה לי את החיים נחמדים יותר. על יד בור הספיגה אפשר לנטוע עצי פרי שלבטח יהנו מהמים ומ"איכותם"
השבמחקיופי של רשומה ושל תמונות
(התגובה שנמחקה - זה אני)
בורות ספיגה כיום הם לא חוקיים כי המזהמים מחלחלים מהם למי התהום - דבר שמסכן אוכלוסיות שלמות. יש דרכים נהדרות למחזור מים אפורים, וניתן היום לקבל הרבה מידע מקצועי בנושא.
השבמחקאבל כמו שאמרת - יש מחסום פסיכולוגי לטפל בהפרשות שלנו. אנחנו רוצים להעלים אותן ואת הריח שלהן בהקדם האפשרי. כך אנחנו הופכים את הבעיה הקטנה שלנו לבעיה לאומית ועולמית. הטיפול בביוב היום מתייקר והולך, וגם המיים המושבים להשקיה שמפיקים מהביוב אינם בדיוק טהורים וגורמים להמלחת קרקעות.
בקיצור הנושא מאוד מורכב, והפתרונות קשורים בשינוי הרגלים מאוד משמעותי. אבל תחשבי שההרגל "לחרבן במי שתיה" או כפי שקוראים לזה בשפה נקיה סילוק ההפרשות באמצעות מים זורמים, הוא הרגל שהתפתח רק במאות האחרונות - וגם לא לכל אוכלוסית העולם.
ספר מומלץ בנושא הוא "זבל אנושי" מאת ג'וזף ג'נקינס בהוצאת יער.
חחחחחחח "לחרבן במי השתיה" זה סלוגן מעולה כדי לשכנע אנשים לעבור לשרותי קומפוסט. אני כבר רואה את סרטון הפרסומת....
השבמחקאם בור הספיגה מיועד רק לצרכים ולא לשירותים אחרים כמו מי כיור או מקלחת או כביסה אני לא רואה הבדל בינו לבין שירותי קומפוסט, אחרי הכל תפקיד ה"צרכים" הוא לחזור אל האדמה בכל מקרה.