יום חמישי, 16 במאי 2013

אמא'לה, דבורה!

אין בעיני יפה יותר מדבורה מתעופפת לתוך פרח. מעץ פורח ומזמזם מרוב דבורים. גם החרקים האחרים שמגיעים לפרחים מדהימים ביופיים.

החרקים נתפסים כאויב פוטנציאלי. אם הם לא יעקצו - הם ילכלכו או ידביקו במחלות. ההיסטריה שבה מתקבלים המעופפים האלה בקרב קבוצת ילדים גרמה לי לחשוב על דרכים לעורר קצת אמפטיה כלפיהם (של הילדים לחרקים במקרה זה).
קודם כל הדבורים: אלה נכחדות בקצב מסחרר. יש אומרים שבגלל חומרי ההדברה והחקלאות התעשיתית, ויש שמאשימים במחלה מסתורית. אבל עובדה היא שבכל שנה אני רואה פחות דבורים שמגיעות לפרחים בגינה. ובלעדיהן אין הפריה, ופחות ופחות פרחים הופכים לפרי.
מענף שלם פורח - נוצר רק שזיף אחד

הפחד מפני החרקים גורם לנו להשמיד את כולם - ובסופו של דבר להזיק לעצמנו. אם בתכשירי ריסוס וחיטוי, או בהתרחקות היסטרית מכל זבובון המגיע לפרי המתוק. כמה בקטריות שמעביר הזבובון מפה לשם נראות לי פחות מזיקות מהריסוס הרעיל שמפזרים בבתים.

תגובה 1:

  1. למי שמתעניין יותר לעומק מה קורה לדבורים
    http://www.whydontyoutrythis.com/2013/05/insanity-us-approves-bee-death-pesticide-as-eu-bans-it.html#sthash.kIedqBUd.dpbs

    השבמחק