יום שישי, 22 במרץ 2013

חיפוי האדמה

השמש כבר די גבוהה בשמים והצמחים צומחים בטירוף. אביב! גם השורשים שבתוך האדמה צומחים ומעמיקים ושואבים במרץ את הלחות שהצטברה במהלך החורף. הירוק הנפלא הזה!
אבל אני רואה  בגינה גם מקומות שבהם האדמה חשופה לשמש. האדמה מתייבשת, מתקשה ונסדקת (אצלי בגינה האדמה כבדה, מלאה חרסית). את התופעה הזאת אני מנסה לעצור באמצעות חיפוי.

החיפוי הוא כל דבר שמצל על האדמה ושומר את הלחות שבה. אני אוהבת להשתמש בעשבים שצומחים  בשטחים הלא מעובדים. אני קוצרת אותם ומניחה אותם בערוגות בין הצמחים. כשהעשבים מתייבשים הם הופכים לקש, ושומרים את שטח הערוגה מוצל ולח.

זו דרך מצוינת לחסוך במי ההשקיה. המים שלא מתנדפים משמשים את הצמח. אבל לא רק אותו, אלא גם את כל היצורים הקטנטנים שחיים בתוך השכבה העליונה של האדמה, וניזונים מהחומר האורגני שבה. החרקים, התולעים, הפטריות וגם החיידקים הם אלה שמספקים את חומרי ההזנה לצמחים. הם צריכים את הלחות באדמה כדי להתקיים. אז אני מגדלת את האדמה ואת כל מה שיש בה, ולא רק את הירקות ששתלתי...
אלן סאבורי בכנס TED  מדבר על מידבור, ועל הקשר בין חיפוי האדמה לשימור מי הגשם בתוכה. הקשרים בתוך מערכות אקולוגיות מאוזנות צריכים לקיים את מעגל הפירוק של החומר האורגני באמצעות המיקרואורגניזמים החיים באדמה הלחה.


יום שבת, 2 במרץ 2013

לפעמים יש שפע

מי שגידל פעם עץ פרי בחצר או בגינה, מכיר את הפלא הזה: פתאום כל הפירות מבשילים, ויש שפע. זה מה שקורה ממש עכשיו לעץ הלימון בגינה שלנו. כולו צהוב מרוב לימונים. עץ ותיק ושבע ימים, אבל כמו שעון, פעמיים בשנה שופע פרי.

אבל הפירות מבשילים ונושרים, ובעוד שבועיים שלושה, אם לא נקטוף ונשמור, לא יהיו לנו לימונים.
אז קוטפים, מכינים לימונדה, מקפיאים מיץ, מנסים מתכונים של לימונים כבושים, ועדיין יש עודף.
אחת מהאתיקות של הפרמקלצ'ר היא שימוש הוגן: הצבת גבולות לצריכה וצמיחה וחלוקה הוגנת של עודפים. זה נשמע כמו כללים של כלכלה גלובלית, אבל אפשר בהחלט ליישם את הגישה המעשית הזאת גם על עץ הלימונים שלנו.
אז התחלתי למלא שקיות ולהביא לשכנים, למכרים, לעבודה... ואנשים מתרגשים. להתחלק בעודפים זה משהו מאוד משמח. השפע הוא כרגע כאן אצלנו בחצר - מקומי וזמני.  אם כל אחד יחלוק בעודפים שלו בזמן ובמקום שלו, נוכל כולנו להנות מהשפע בחלק גדול יותר מהזמן.