מלקטים

בגינה שלי צומחים המון עשבי בר. הבנתי שחלקם אכילים, ואפילו טעימים. כדי לדעת מה כדאי לטעום הצטרפתי לקבוצת מלקטים בהנחיית אורי צ'יזיק שהוא מומחה לתזונה ולהיסטוריה של התזונה, ומקיים סיורים של ליקוט צמחים בטבע.
רצה הגורל ויום הסיור שנרשמתי אליו היה סוער וגשום. אבל זה לא הרתיע את קבוצת הלקטים שבאו חמושים במטריות ומעילי גשם.

הסיור שלנו התחיל ביער אלוני יצחק. על האדמה הרטובה והמכוסה בעלים מצאנו בלוטים שמתחילים לנבוט, והסתבר  שהם טעימים יותר (פחות מרים) מבלוטים שעדין לא נבטו. בלוטים אלה קולים במדורה ממש כמו ערמונים.

טעמנו ביער עלי חוטמית זיפנית, שומר, שום בר, ועלים של מרוות ירושלים שכמו החובזה מעולים למילוי (כמו עלי גפן). מעדן מיוחד היו החוטרים של אספרגוס הבר שהם פריכים ומתוקים אם תופשים אותם לפני שהם מתעצים.
כשהתעצם הגשם פנינו לחורשה בה בישלנו ארוחה, שחלקה היה מורכב מעלים שאורי ליקט, והרבה עלי חובזה שאנחנו אספנו.

לא היה פשוט להדליק את המדורה בתוך שלולית ומתחת מטריה, אך למרבה הפלא המדורה וכירה מיוחדת לגחלים פשוט עשו את העבודה. אכלנו נזיד ירקות שבתוכו חובזה ועלי רקפת, תבשיל לוף עם חומעה (זהירות, הלוף רעיל אם לא מנטרילים אותו עם החומעה), ואת הקינוח, בלוטים קלויים, נאלצנו לנטוש בגלל מטר ברד...

הפנינג פרמקלצ'ר

המשק "חוות יש מאין" שבו התקיים כנס הפרמקלצ'ר הוא דוגמה לשינוי עליו חולמים אנשי הפרמקלצ'ר. זה היה משק שבו ניסה חקלאי להתאים את עצמו לכלכלה התעשייתית -  ונכשל. הוא השקיע הון עתק בבניית חממות פרחים, וכשהשוק השתנה פתאום הוא מצא את עצמו שקוע בחובות ללא דרך להיחלץ... נותרו בשטח המשק שלדי חממות והמון קוצים.
ביתו, מירב כרמי, לקחה את המשק לכיוון אחר. היא וחבריה הקימו מיזם אקולוגי שבו המשאבים הם מה שמצוי בשטח: סביב שלד אחת החממות הם בנו קירות מחבילות קש שטויחו בבוץ. גג המבנה מגן על הקירות מפני הגשם. מי הגשם נאספים מהמרזבים למיכלים ומספקים מי השקיה לגינת הירקות. כל מה שמצוי בשטח מנוצל לבניה ולמיחזור. מתוך השבר של האב הבת בונה מקום מקיים, שמבוסס על האתיקה של הפרמקלצ'ר: דאגה לאדם, דאגה לאדמה, וחלוקה הוגנת של משאבים.

בכנס עסקו המשתתפים באופנים שונים של יישום צורת החיים המקיימת - החל משינוי הרגלי הצריכה בעיר, מלאכות מסורתיות, התססת מזון, הכוח שברגשות, ועד פרויקטים של שלום שסיפרו על שיתוף פעולה עם חקלאים פלסטינאים.

הילדים עסקו בבנית תיבות קינון לציפורים ומנורות שמן מאדמה.

בסופו של היום נערכה תחרות קקי הזהב בין הבונים והמשתמשים בשירותי הקומפוסט. בשירותים אלה אין מים זורמים. אלה שירותים שבהם נאסף הזבל האנושי ועובר תהליך טבעי של קומפוסטציה. לאחר תהליך זה כל הפתוגנים נעלמים וניתן להשתמש בקומפוסט לדישון הגינות.

המחסור במים יוביל בעתיד למציאת פתרונות סביבתיים טובים יותר  לטיפול בהפרשות אנושיות. אנשי הפרמקלצ'ר טוענים כי הזרמת ההפרשות לביוב באמצעות מי שתיה טובים תיעלם מהעולם בעתיד הלא רחוק. 

מהזוכים בתחרות היתה חברה שמספקת שירותי קומפוסט ניידים: כדרך הטבע

שירותי הקומפוסט ביש מאין

להתחיל את המהפכה מלמטה

לפני שנתיים וחצי כשהחלטתי ללמוד לגדל ירקות בגינה מצאתי קורס פרמקלצ'ר שנתן לי תשובות להרבה שאלות סביבתיות שהטרידו אותי. מאז אני מנסה ליישם בחיי היומיום דברים שלמדתי במסגרת הקורס, ומגלה כמה קשה להתנתק מהשיטה של הכלכלה התעשייתית (שהורגת אותנו ברכות). במיוחד מהמזון המתועש הזמין (שמתייקר יותר ויותר) שאנחנו לא יודעים מה יש בו, ואיך הצורה בה הוא מיוצר  משפיעה על הסביבה והבריאות שלנו.

פרמקלצ'ר היא שיטת תכנון שמשלבת חקלאות ותרבות  עם קיימות - משהו פרמננטי שאינו מכלה את עצמו. זוהי שיטה המסתמכת על התבוננות ויישום של תהלכים טבעיים שמחדשים את עצמם. השיטה פותחה על ידי ביל מוליסון ודיוויד הולמגרן באוסטרליה בשנות השמונים, ומאז הפכה לתנועה עולמית.

בנהלל, בחוות "יש מאין" מתכנסים ביום שני הקרוב אנשים שלא מחכים שההנהגה תעשה להם צדק חברתי. הם פשוט יוצרים בעצמם סביבה טבעית ופוריה, שאינה מפירה את האיזון האקולוגי, ויחד עם זאת מנסה לספק את המזון ויתר הצרכים האנושיים בצורה יותר מקיימת.
בהפנניג השנתי מעבירים חברי הקהילה במסגרת הרצאות וסדנאות שפע של מידע שימושי על דרכים לגידול מזון, יצירת קומפוסט, איסוף מי גשמים, בניה ירוקה, שימוש באנרגיה בלתי מתכלה, יצירת קהילות וקאופרטיבים ועוד ועוד.

הרבה אנשים מרימים גבה ומגיבים בפקפוק על היכולת לשנות את השיטה. ובאמת המחאה החברתית לא הובילה לשינוי השיטה מלמעלה. אבל אנחנו חופשיים לשנות את צורת החיים שלנו, ואם הרבה מאיתנו ילמדו ויבינו לאן מובילה אותנו השיטה הקיימת אולי נצליח לעשות את המהפכה מלמטה.

שמש חורפית בגינה עירונית

הגינה שלי מוצלת ברוב היום במהלך החורף. השמש זורחת עליה מאחורי הבניין של השכנים רק בתשע בבוקר, ושוקעת מאחורי הבניין בצד השני כבר באחת בצהרים. הצמחים בגינה, בעיקר הירקות, רעבים לשמש. רובם תקועים. לא צומחים ומזמינים מחלות ומזיקים.
אני עוקבת אחרי כתמי השמש בגינה, ומתכננת ערוגה חדשה במקום הכי מואר. אבל מה? זה מקום שורץ חלזונות שאוהבים מאוד את הירקות שלי, במיוחד את הנבטים הרכים. החלטתי להגן על נבטי הברוקולי ששתלתי באמצעות בקבוקי פלסטיק. גזרתי את החלק התחתון מכל בקבוק, ומעל כל נבט ששתלתי הצבתי כיפה שקופה, ממש כמו שהנסיך הקטן שמר על השושנה שלו...