ט"ו בשבט מתקרב וכולם מחפשים הזדמנות לנטוע. אנחנו הגננים החובבים מוצאים פינה בחצר הביתית וחולמים על עץ הפרי שיצמח שם. הולכים למשתלה ומבקשים את העץ הרצוי, שיהיה גדול ויתן מהר פרי. לא כל כך מבינים איך לבחור שתיל, ומה מתאים לנו, וקונים על פי המלצת העובד במשתלה.
אז כדי למנוע עגמת נפש הנה כמה כללי אצבע:
שתיל שגידלנו מזרע או גרעין
הפריה מינית של הפרח יוצרת ערבוב תכונות בזרע. לכן לא בטוח שלמשל גרעין האבוקדו שהנבטנו ושתלנו ייתן פרי. אם אתם רוצים ללכת על בטוח עדיף לקנות שתיל במשתלה.
שתיל עץ צעיר ייקלט יותר מהר וישיג שתיל עץ גדול תוך שנה שנתיים.
וזאת למה? כי השלב הראשון בצמיחת העץ הוא שלב ההשרשה. שתיל עץ שנתון בתוך עציץ זמן רב מדי, השורשים שלו מתחילים לצמוח סביב הדופן של העציץ בניסיון למצוא את הדרך אל עומק האדמה. לאחר שנתיים העץ "מתרגל" לחיות בעציץ קטן , ואפילו אם נעביר אותו לאדמה כבר לא יתפתח בקצב שעץ צעיר יכול להתפתח באדמה. לפעמים שורשי השתיל מצליחים למצוא חור בעציץ ולהעמיק לתוך אדמת המשתלה. כשאנחנו לוקחים עץ כזה השורש שלו נקרע. הוא יהיה פצוע ויתקשה להיקלט באדמה.
לבחור את זן עץ הפרי המתאים לגינה שלנו.
עצי פרי לרוב מורכבים. כלומר החלק התחתון הוא כנה שהיא מערכת השורשים והגזע של השתיל, ורוכב שמורכב על הכנה ומתאחד איתה לצמח אחד. הכנה בעלת תכונות התאמה טובה לאדמה באזור מסוים . הרוכב הוא בעל תכונות הפרי והעמידות הרצויים. ה"ניתוח" של ההרכבה לא פשוט לצמח, אבל בתנאים מבוקרים וסטרילים המשתלות המתמחות מייצרות שתילים שהתכונות שלהם מותאמות בדרך כלל לדרישות החקלאות התעשייתית. כשאנחנו מגיעים למשתלה אנחנו בוחרים מתוך שתילים שברוב המקרים נוצרו עבור החקלאים. הידע הרב שהושקע בהתאמת הזנים אינו ברור לנו, ודרוש ממש מחקר כדי לבחור את השתיל המתאים לגינה שלנו. התייעצות עם מומחה במשתלה יכולה לעזור.
שתילי עצי מורשת מקומיים.
דרך נוספת להתמודד עם התסבוכת הזאת היא לבחור עצים מקומיים, שהזנים שלהם הושבחו במשך דורות רבים, והם מותאמים לאקלים ולאדמה המקומית. שתילים אלה של עצי ארץ ישראל אינם מורכבים בדרך כלל, ונוצרו מייחורים שנלקחו מעצים שהפרי שלהם מוצלח ועמידותם ידועה. עצים ושיחים כאלה ( גפנים, שקדים, תאנים ורימונים) בדרך כלל אינם מתאימים לחקלאות המתועשת בגלל שחיי המדף של הפרי קצרים מדי, וכל הפירות שעל העץ לא מבשילים בבת אחת אלא בהדרגה. אלה הן תכונות שדוקא מאוד מתאימות לגינה הביתית, דבר שמאפשר לנו לקטוף בכל פעם קצת פרי לפי צורכינו, ולהינות מעונה ארוכה.
כדאי מאוד לקרוא על הזנים העתיקים האלה באתר ילקוט הרועים, שגם מציע מידע על בוסתנאות מסורתית וסיפורים על הצלת זני המורשת שנכחדים מכיוון שאין להם דורש.
המודעות לאפשרות לשתול זני מורשת שמתאימים לגינות שלנו חשובה, לכן אשמח אם תשתפו את הפוסט הזה.
אז כדי למנוע עגמת נפש הנה כמה כללי אצבע:
 |
| שתיל תאנה שנשאר זמן רב מדי בתוך עציץ |
הפריה מינית של הפרח יוצרת ערבוב תכונות בזרע. לכן לא בטוח שלמשל גרעין האבוקדו שהנבטנו ושתלנו ייתן פרי. אם אתם רוצים ללכת על בטוח עדיף לקנות שתיל במשתלה.
שתיל עץ צעיר ייקלט יותר מהר וישיג שתיל עץ גדול תוך שנה שנתיים.
וזאת למה? כי השלב הראשון בצמיחת העץ הוא שלב ההשרשה. שתיל עץ שנתון בתוך עציץ זמן רב מדי, השורשים שלו מתחילים לצמוח סביב הדופן של העציץ בניסיון למצוא את הדרך אל עומק האדמה. לאחר שנתיים העץ "מתרגל" לחיות בעציץ קטן , ואפילו אם נעביר אותו לאדמה כבר לא יתפתח בקצב שעץ צעיר יכול להתפתח באדמה. לפעמים שורשי השתיל מצליחים למצוא חור בעציץ ולהעמיק לתוך אדמת המשתלה. כשאנחנו לוקחים עץ כזה השורש שלו נקרע. הוא יהיה פצוע ויתקשה להיקלט באדמה.
 |
| הרכבה על עץ אבוקדו |
לבחור את זן עץ הפרי המתאים לגינה שלנו.
עצי פרי לרוב מורכבים. כלומר החלק התחתון הוא כנה שהיא מערכת השורשים והגזע של השתיל, ורוכב שמורכב על הכנה ומתאחד איתה לצמח אחד. הכנה בעלת תכונות התאמה טובה לאדמה באזור מסוים . הרוכב הוא בעל תכונות הפרי והעמידות הרצויים. ה"ניתוח" של ההרכבה לא פשוט לצמח, אבל בתנאים מבוקרים וסטרילים המשתלות המתמחות מייצרות שתילים שהתכונות שלהם מותאמות בדרך כלל לדרישות החקלאות התעשייתית. כשאנחנו מגיעים למשתלה אנחנו בוחרים מתוך שתילים שברוב המקרים נוצרו עבור החקלאים. הידע הרב שהושקע בהתאמת הזנים אינו ברור לנו, ודרוש ממש מחקר כדי לבחור את השתיל המתאים לגינה שלנו. התייעצות עם מומחה במשתלה יכולה לעזור.
שתילי עצי מורשת מקומיים.
דרך נוספת להתמודד עם התסבוכת הזאת היא לבחור עצים מקומיים, שהזנים שלהם הושבחו במשך דורות רבים, והם מותאמים לאקלים ולאדמה המקומית. שתילים אלה של עצי ארץ ישראל אינם מורכבים בדרך כלל, ונוצרו מייחורים שנלקחו מעצים שהפרי שלהם מוצלח ועמידותם ידועה. עצים ושיחים כאלה ( גפנים, שקדים, תאנים ורימונים) בדרך כלל אינם מתאימים לחקלאות המתועשת בגלל שחיי המדף של הפרי קצרים מדי, וכל הפירות שעל העץ לא מבשילים בבת אחת אלא בהדרגה. אלה הן תכונות שדוקא מאוד מתאימות לגינה הביתית, דבר שמאפשר לנו לקטוף בכל פעם קצת פרי לפי צורכינו, ולהינות מעונה ארוכה.
כדאי מאוד לקרוא על הזנים העתיקים האלה באתר ילקוט הרועים, שגם מציע מידע על בוסתנאות מסורתית וסיפורים על הצלת זני המורשת שנכחדים מכיוון שאין להם דורש.
המודעות לאפשרות לשתול זני מורשת שמתאימים לגינות שלנו חשובה, לכן אשמח אם תשתפו את הפוסט הזה.
