העגבניות היו ההצלחה הראשונה שלי בגינה. מין מזל של מתחילים. בעצם זרעתי גזר ודישנתי הייטב בקומפוסט תוצרת בית. אלא שהגזר בקושי שרד, יצא מהאדמה קטן ומר. אבל סביבו נבטו עגבניות בשפע.
בהתחלה לא הבנתי מאיפה הן צצו. הסתבר שהקימפוסט הלא מקצועי שלי לא הגיע לטמפרטורה הדרושה להשמדת הזרעים (מה שקורה באופן טבעי בערמת קומפוסט גדולה. אם בונים אותה כמו שצריך היא יכולה להגיע ל 60 - 70 מעלות).
זרעי העגבניות משאריות האוכל שלנו אהבו את התהליך, ונבטו בהמוניהם. כמתחילה נרגשת בגינה זרמתי עם זה.
צמחו שיחי עגבניות ענקיים, שקרסו מהמשקל העצמי שלהם. התחלתי לתמוך אותם במקלות וחוטים, השקיתי בהתמדה והפריחה הצהובה לא אחרה לבוא. הגיעו גם חרקים להאביק את הפרחים, וראיתי את העגבניות הקטנטנות הירוקות מתחילות להיווצר. תוך שלושה חודשים שיח עגבניות אחד מילא קערה של עגבניות שרי מתוקות ואדומות.
אבל השיח שלידו התמהמה. העגבניות נשארו תקועות חודשים בצבע ירוק צהוב. כשטעמתי מהן הן היו קשות והקהו את השיניים.
התחלתי לחקור איך זה קורה ששיח אחד כל כך מוצלח וזה שלידו מאכזב. ואז גיליתי את נושא זרעי המכלוא. מסתבר שזרעי העגבניות שמגדלים החקלאים הם תוצר הכלאה של זנים שונים. ומי שזוכר את חוקי מנדל בלימודי התורשה מהתיכון יכול להבין שהדור הראשון יוצא אחיד כי הגן הדומיננטי משתלט. אבל בדור השני (מה שצמח לי בגינה) נוצרים 4 צירופים, ואחד מהם הוא הצירוף של שני גנים רצסיביים. ואלה העגבניות הירוקות-צהובות-ולא טעימות שצמחו לי בגינה.
אז היום אני יודעת לא להמר על עגבניות שצומחות לי מהקומפוסט. אני דואגת להשיג זרעי מורשת שהם תוצר טיפוח של דורי דורות של חקלאים. בהם אין תערובת גנטית, ואפשר לסמוך עליהם שבכל שנה הם יצמחו באותה צורה, ויתנו את אותו סוג של פרי. אפשר גם לשמור את הזרעים שלהם לשנה הבאה (אם אין בסביבה זנים אחרים שיכולים לקלקל את הטוהר הגנטי שלהם).
הבעיה מתחילה להיות קריטית מכיוון שקשה להשיג זרעי מורשת. החברות המסחריות שמייצרות זרעי מיכלוא מעדיפות לשמור אצלן את הזרעים האמינים, ולשווק את זרעי המכלא, מה שיבטיח להם שהחקלאים יגיעו בשנים הבאות לקנות אצלן, ולא ינסו לשמור זרעים בעצמם. יוצא שהשליטה על הזרעים עוברת לידי חברות ענק ותאגידים, והחקלאים נעשים תלויים בהם... וזה כבר סיפור אחר שמתחיל להתקשר לזרעים מהונדסים גנטית. על זה אולי אכתוב בפוסט אחר.
בינתיים אם אתם רוצים להשיג זרעי מורשת - חפשו אירועי החלפת זרעים. שם תמצאו אנשים שמוכנים לתת זרעים כדי שהשליטה על הזרעים והשמירה על תכונותיהם הטובות תשאר בידי המגדלים.
בהתחלה לא הבנתי מאיפה הן צצו. הסתבר שהקימפוסט הלא מקצועי שלי לא הגיע לטמפרטורה הדרושה להשמדת הזרעים (מה שקורה באופן טבעי בערמת קומפוסט גדולה. אם בונים אותה כמו שצריך היא יכולה להגיע ל 60 - 70 מעלות).
זרעי העגבניות משאריות האוכל שלנו אהבו את התהליך, ונבטו בהמוניהם. כמתחילה נרגשת בגינה זרמתי עם זה.
צמחו שיחי עגבניות ענקיים, שקרסו מהמשקל העצמי שלהם. התחלתי לתמוך אותם במקלות וחוטים, השקיתי בהתמדה והפריחה הצהובה לא אחרה לבוא. הגיעו גם חרקים להאביק את הפרחים, וראיתי את העגבניות הקטנטנות הירוקות מתחילות להיווצר. תוך שלושה חודשים שיח עגבניות אחד מילא קערה של עגבניות שרי מתוקות ואדומות.
אבל השיח שלידו התמהמה. העגבניות נשארו תקועות חודשים בצבע ירוק צהוב. כשטעמתי מהן הן היו קשות והקהו את השיניים.
התחלתי לחקור איך זה קורה ששיח אחד כל כך מוצלח וזה שלידו מאכזב. ואז גיליתי את נושא זרעי המכלוא. מסתבר שזרעי העגבניות שמגדלים החקלאים הם תוצר הכלאה של זנים שונים. ומי שזוכר את חוקי מנדל בלימודי התורשה מהתיכון יכול להבין שהדור הראשון יוצא אחיד כי הגן הדומיננטי משתלט. אבל בדור השני (מה שצמח לי בגינה) נוצרים 4 צירופים, ואחד מהם הוא הצירוף של שני גנים רצסיביים. ואלה העגבניות הירוקות-צהובות-ולא טעימות שצמחו לי בגינה.
אז היום אני יודעת לא להמר על עגבניות שצומחות לי מהקומפוסט. אני דואגת להשיג זרעי מורשת שהם תוצר טיפוח של דורי דורות של חקלאים. בהם אין תערובת גנטית, ואפשר לסמוך עליהם שבכל שנה הם יצמחו באותה צורה, ויתנו את אותו סוג של פרי. אפשר גם לשמור את הזרעים שלהם לשנה הבאה (אם אין בסביבה זנים אחרים שיכולים לקלקל את הטוהר הגנטי שלהם).
הבעיה מתחילה להיות קריטית מכיוון שקשה להשיג זרעי מורשת. החברות המסחריות שמייצרות זרעי מיכלוא מעדיפות לשמור אצלן את הזרעים האמינים, ולשווק את זרעי המכלא, מה שיבטיח להם שהחקלאים יגיעו בשנים הבאות לקנות אצלן, ולא ינסו לשמור זרעים בעצמם. יוצא שהשליטה על הזרעים עוברת לידי חברות ענק ותאגידים, והחקלאים נעשים תלויים בהם... וזה כבר סיפור אחר שמתחיל להתקשר לזרעים מהונדסים גנטית. על זה אולי אכתוב בפוסט אחר.
בינתיים אם אתם רוצים להשיג זרעי מורשת - חפשו אירועי החלפת זרעים. שם תמצאו אנשים שמוכנים לתת זרעים כדי שהשליטה על הזרעים והשמירה על תכונותיהם הטובות תשאר בידי המגדלים.
