קמטן בגינה

סובבתי את הראש לעבר הרשרוש בין הצמחים, והגוף שלי הגיב לפני שהבנתי מה ראיתי. קפצתי לאחור והאנדרנלין הדהיר את הדופק. אבל ידעתי - זה לא נחש. כבר פגשתי אותו בעבר, זוחל בכבדות, מנסה להידחף לחורים קטנים ממידתו מרוב פחד. תחילה חשבתי שזה חומט, אבל אין לו בכלל רגליים, כך שזה הקמטן שגר בגינה שלי. הוא איטי כל כך שאפילו הספקתי להביא את המצלמה.

קמטן כזה איטי בסביבה קרובה של בני אדם הוא חיה בסכנת הכחדה. תגובת הגוף הרפלקסיבית שלי אופינית לכולם, אלא שרוב האנשים מזהים אותו כנחש ומחסלים אותו. דוקא יצור כזה מועיל מאוד בגינה. הוא אוכל חלזונות, וחרקים מזיקים. הוא אינו עוקץ ואינו נושך. רק מעורר בנו את האינסטינקט של הבהלה למראה דמותו הנחשית.
 הפחד הקמאי מנחשים מביא אותנו לנקות את הגינות מצמחיית החורף המתיבשת, שמא מסתתר שם נחש. זאת למרות שהנחשים בורחים כשהם חשים את הויברציות של הצעדים המתקרבים.
למרות הפחד כדאי  להשאיר בגינה ערמת גזם או אבנים שביניהם יוכלו הקמטנים, הקיפודים הצבים ושאר היצורים להתחבא ולהתגונן מאנשים וחתולים - ולא להיכחד מהעולם.

מנגולד מלך הגינה

ההיכרות שלי עם המנגולד היתה בגינה הקהילתית. קיבלתי נבט קטן שהוצא מהמנבטה, והתבקשתי להעביר אותו לעציץ עד שיהיה מוכן לעבור לגינה. ראיתי שיש שם שני נבטים. הפרדתי אותם בעדינות, ואחד מהם לקחתי לגינה שלי.

לקח לו לנבט הרבה זמן להיקלט - אבל באביב הוא התפרץ בצמיחה מדהימה וגידל עלים באורך חצי מטר. כשבישלתי אותם הבנתי את הפוטנציאל. מה גם שהרשת מלאה המלצות על ערכיו התזונתיים של המנגולד. נתתי לצמח לפרוח וחיכיתי בסבלנות לזרעים. אספתי אותם בקיץ (נראים כמו דבלול חוטים), וזרעתי בסתיו.

היום שדרת המנגולד מככבת בגינה, ויש מספיק לנו ולשכנים. אני חוזמת - מילה יפה שאומרת שאני חותכת את העלים מסביב ומשאירה את העלים במרכז שימשיכו לצמוח. מדי שבוע הצמחים משחזרים את עצמם ואפשר לחזום שוב.

המתכון המנצח שלי הוא להקפיץ בצל בשמן זית, להוסיף פטריות אם רוצים, להפריד את השדרה הלבנה מעלי המנגולד ולחתוך אותה לחתיכות קטנות. להוסיף לסיר ורק אחרי שהן מתרככות להוסיף את יתר העלים הקצוצים. זה ממלא את הסיר, אבל תוך דקה וחצי העלים מתכווצים. לתבל במלח, שום, כמון וסומק וליהנות ממעדן שופע בריאות.